פסק-דין בתיק ת"ק 003587/03

1.         בפני שתי תביעות ששמיעתן אוחדה, (תיק 3587/03 ותיק 7955/03) בגין תאונת דרכים שארעה ביום 8/2/03 ברח' וייצמן  בחולון, ליד בית מס' 45 (להלן: "התאונה").

            התובע מס' 2 בתיק 3587/03 (להלן: " התובע") טען כי נסע ברח' וייצמן, כאשר מכונית הנהוגה ע"י הנתבעת, שחתנתה במקביל לכביש מצד ימין, ביצעה לפתע פניית פרסה, וכך ארעה התאונה.

            התובע פרע את נזקיו מחברת הביטוח שלו, ובתביעה במסגרת תיק 3587/03 (להלן: "התביעה הראשונה") תובע הוא את נזקיו העקיפים המסתמכים בסך 5,170 ש"ח.

2.         הנתבעת מס' 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השניה, ת.ק. 7955/03 (להלן: "הנתבעת") טענה כי נסעה ברח' וייצמן בנתיב שמאלי וביקשה לבצע פניה שמאלה  על מנת לחנות את רכבה בחניה הנמצאת בצד הנגדי. הנתבעת טענה כי אותתה לפני ביצוע הפניה, אולם אז הגיח לפתח התובע בפתאומיות מאחור, עקף את הנתבעת משמאל, חצה קו הפרדה לבן רציף וגרם לתאונה.

            בתביעה השניה תבעה הנתבעת את התובע בגין נזקיה הישירים בתאונה, המסתמכים בסך של 8,064 ש"ח.

            לתביעות אלו הצטרפו חברת "אליהו" בשם התובע, וחברת "הפניקס" בשם הנתבעת.

            הדיונים וההוכחות:

3.         ביום 4/9/03 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ונמסרו גרסאותיהם לאירועים.

            התובע העיד כי הגיע בפניה מרח' ההסתדרות, ונסע בנתיב הימני.

            התובע העיד כי ממקום הצומת ועד חנות "ענק הוידיאו" (להלן: "החנות") בפתחה חנתה הנתבעת, לטענתו במפרץ חניה, מפרידים 30 מ'. התובע טען כי כשהתקדם כבר למרחק של 10 מ' מהחנות ביצעה לפתע הנתבעת פניית פרסה. התובע טען כי ניסה לשבור את ההגה שמאלה אולם לא הצליח למנוע את התאונה וכי הרכבים התנגשו.

            התובע טען כי הנתבעת חצתה קו הפרדה לבן וכי הוא לא נסע מהר.

            התובע טען כי לאחר התאונה היו במרכז הכביש. עוד ציין התובע כי הכביש היה רטוב.

            עד מטעם התובע, מר בני גראייר, שהיה עמו ברכב, העיד כי מהירות נסיעתם לא עלתה על 30 קמ"ש; כי רכב הנתבעת עשה סיבוב פרסה על המקום; כי ניסו לברוח שמאלה אולם לא הצליחו. העד העיד כי התובע שכב שבועיים אחרי התאונה.

4.         הנתבעת העידה כי עמדה ברמזור בצומת הרחובות וייצמן וההסתדרות, כשכיוון נסיעתה ישר. הנתבעת טענה כי פניה היו מועדות לחנות על מנת להחזיר סרט הוידיאו שלקחה. הנתבעת ציינה כי ביקשה לחנות במגרש החניה הממוקם ממול החנות.

            הנתבעת העידה כי עצרה, אותתה על מנת לפנות שמאלה, וידאה כי הנתיב שממול פנוי והחלה לנסוע, ואז ארעה הפגיעה. הנתבעת ציינה כי התובע בא במהירות גבוהה וכי התאונה ארעה כבר בסמוך לכניסה לחניון. הנתבעת העידה כי את הפנייה ביצעה במקום בו הסתיים קו ההפרדה הרצוף וכי התובע הוא זה שחצה אותו, בניסיון לעקוף אותה.

            במהלך העדויות הוגשו תמונות ממקום התאונה, (ת/1) וכן טופס איתור תנועות מהוידאומט המוצב בפתח החנות (נ/1), ממנו ניתן ללמוד כי ביום התאונה, בשעה 16:37 אחה"צ לקחה הנתבעת את הסרט "משבר אמון" וכי סרט זה הוחזר למחרת ביום 9/2/03 בשעה 10:20.

            בתום הדיון הנ"ל ביקשתי מהצדדים לצרף תמונות של הרכבים לאחר קרות הנזק וכן צילומים של המקום המפרטים את מיקום החניות הנטענות באזור.

            ואכן ביום 18/9/03 שלחה הנתבעת לבית המשפט תמונות המראות כי ממול החנות יש כניסה לחניה; כי החניה שליד החנות, באותו צד של המדרכה, הוא חניה פרטית של בניין וכי קו ההפרדה הלבן הרצוף נמשך עד החנות והופך למקווקוו בהמשך החנות. מהתמונות ניתן ללמוד כי מול תחילת המפרץ החניה שבפתח החנות עדיין יש קו הפרדה רצוף ורק בהמשך הוא הופך למקווקוו.

            כמן כן, הוצגו בפני תמונות הרכבים של שני הצדדים, בהם ניתן לראות את הנזקים.